×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית י״זתנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן⁠־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהֹוָ֜הי״י֜ אֶל⁠־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי⁠־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃ (ב) וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃ (ג) וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל⁠־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃ (ד) אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם׃ (ה) וְלֹא⁠־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת⁠־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב⁠־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃ (ו) וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃ (ז) {שביעי} וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת⁠־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ׃ (ח) וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ֠ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כׇּל⁠־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃ (ט) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל⁠־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת⁠־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָא לְדֹרֹתָֽם׃ (י) זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כׇּל⁠־זָכָֽר׃ (יא) וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עׇרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם׃ (יב) וּבֶן⁠־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כׇּל⁠־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת⁠־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן⁠־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃ (יג) הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ב וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם׃ (יד) וְעָרֵ֣ל׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא⁠־יִמּוֹל֙ אֶת⁠־בְּשַׂ֣ר עׇרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת⁠־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃ (טו) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל⁠־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹא⁠־תִקְרָ֥א אֶת⁠־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ׃ (טז) וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃ (יז) וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל⁠־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה⁠־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם⁠־שָׂרָ֔ה הֲבַת⁠־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃ (יח) וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל⁠־הָֽאֱלֹהִ֑יםג ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃ (יט) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת⁠־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת⁠־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃ (כ) וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ד שְׁמַעְתִּ֒יךָ֒ הִנֵּ֣ה׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃ (כא) וְאֶת⁠־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת⁠־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמּוֹעֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָאַחֶֽרֶת׃ (כב) וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתּ֑וֹ וַיַּ֣עַל אֱלֹהִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם׃ (כג) וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת⁠־יִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֗וֹ וְאֵ֨ת כׇּל⁠־יְלִידֵ֤י בֵיתוֹ֙ וְאֵת֙ כׇּל⁠־מִקְנַ֣ת כַּסְפּ֔וֹ כׇּל⁠־זָכָ֕ר בְּאַנְשֵׁ֖י בֵּ֣ית אַבְרָהָ֑ם וַיָּ֜מׇל אֶת⁠־בְּשַׂ֣ר עׇרְלָתָ֗ם בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ אֱלֹהִֽים׃ (כד) {מפטיר} וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן⁠־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עׇרְלָתֽוֹ׃ (כה) וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֔וֹ בֶּן⁠־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עׇרְלָתֽוֹ׃ (כו) בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ׃ (כז) וְכׇל⁠־אַנְשֵׁ֤י בֵיתוֹ֙ יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת⁠־כֶּ֖סֶף מֵאֵ֣ת בֶּן⁠־נֵכָ֑ר נִמֹּ֖לוּ אִתּֽוֹ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אַֽחֲרֶ֖יךָ ל=אַֽחֲרֶ֖יךָ בגעיה ימנית
ב בֵּֽיתְךָ֖ ל=בֵּֽיתְךָ֖ בגעיה ימנית
ג אֶל⁠־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל=אֶל⁠־הָֽאֱלֹהִ֑ים בגעיה ימנית
ד וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ =ל (למרות סימון הטעם כדי שיופיע אחרי האות למ״ד)
• ל-מקליד=וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֘ (ראו את הערת הנוסח בתחילת פרשת כי תשא [שמות ל,יב])
E/ע
הערותNotes
(הקדמה) [שער יח]
והנה אחר שבאנו עד הנה בביאור צורך המילה ותועלותיה ולמדנו שמי שאינו נמול עכ״פ צריך תקון והשלמה וכבר התרנו לפי דרכנו ד׳ שאלות שנופלות עליה: האחת מעקר מצותה. והשניה ממקומה. והשלישית מקדימתה מזמן אברהם. והרביעית מהתאחרה עד ימי זקוניו.
ועוד אוסיף לעורר שאר הספקות הנופלות בחלק הספור כמנהגנו ואחר נבא אל ביאורו בעזר העוזר. הארבעה כבר באו.
ה. לומר לו בן תשעים ותשע שנה ואחר שמצא את לבבו נאמן לפניו וכרות עמו ברית בין הבתרים התהלך לפני והיה תמים. ועם שכבר דברנו בו עוד תתבאר כוונתו.
ו. אומרו ויפול על פניו ב׳ פעמים בספור הזה מה שלא נזכר כן בשום מקום. וכבר נדבר בזה אבל ידובר עוד.
ז. באומרו אני הנה בריתי אתך והיית לאב כו׳ שהוא לשון מיותר אחר שאמר ואתנה בריתי כו׳. ובלתי מובן שלא יתבאר ממנו מה כוונתו שלא דבר אלא בהווה וכ״ש במה שחוזר ומשלש והקימותי את בריתי כו׳.
ח. אומרו תחלה והיית לאב המון גוים ואחר אמר והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך כי נפל בו הכפל הוראה.
ט. אומר ולא יקרא עוד את שמך אברם כו׳ – למה אמרו שהקורא את אברהם אברם עובר בלאו ועשה ולא כן אמרו ביעקב אלא שלא יעקר ממקומו כדאיתא בברכות (י״ג.). ועוד איך יתכן להיות זה השנוי אם היה לו להקהיל עם ולשנות את שמו או באיזה אופן.
י. מה שירא׳ הכפל והמותר המופלג בכתובים הבאים אחריהם אמר קודם שיזכור את הברית ואתה את בריתי תשמור ואחר שאמר זאת בריתי אשר תשמרו כו׳. חזר ואמר ונמלתם את בשר ערלתכם כו׳. ושוב יאמר המול ימול כו׳ והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם כו׳ ועוד וערל זכר אשר לא ימול כו׳. אין ספק שהיה יכול לצמצם זה הענין בשלוש הלשון לפי הנרא׳.
יא. אומרו כי שרה שמה ומנין היה שרה שמה אם לא שיקראה כן עכשו.
יב. מאומרו ויפול אברהם על פניו כו׳ – היפלא מי״י דבר כו׳ והיותר קשה בזה שלא הקפיד עליו השם ית׳ כמו שהקפיד על שרה. ולא עוד אלא שאמר וקראת את שמו יצחק כאלו היה הצחוק דבר הגון או שום זכות. ודברי המבדילים (תרגום אונקלוס) בין צחוק אברהם לצחוק שרה אינם נכנסים באזני כי לא נראה ששינה הכתוב בספור דבריהם כלל כי אם בדברי התוכחה לבד.
יג. אומרו הלבן מאה שנה יולד והנה בדורות ההם אין פלא כזה והלא עוד מעט בשנים שהוליד מהגר וקרוב לארבעים שנה מלא אשפתו מבני קטורה ולא הוזכר לפלא.
יד. אומרו לו ישמעאל יחיה לפניך ומי אמר לו שימות.
טו. מה טעם יאריך הכתוב בזכרון הצלחת ישמעאל וזרעו.
טז. טעם אומרו ויכל לדבר אתו ויעל אלהים כו׳.
(א) ויהי אברם בן תשעים שנה עם היות שכבר היה אברהם קרוב למאה מהשנים אשר הלך בהם מהלך השלמות ממדרגה אל מדרגה עד שעוררו במחזה להגיעו אל מה שלא הגיע מתחלה כמו שאמרנו הנה באמת עדין היה חסר העקר (התר ספק ה׳) והוא מה שלא הורגל לעשות בהשפעת בוראו על שכלו רק הדברים אשר יציירם השכל האנושי.
אמנם היוצא מההקש השכלי הנה הוא עדין עליו על מנהג הפילוסופים החושבים שלא יושפע מאתו יתברך דבר כנגד שכלם והוא המחוייב להם אמותו מדעתם הגוזר היות המציאות על דרך החיוב כמו שכתבנו בשער רביעי, וכבר התחיל בספור שקדם להוציאו מאצטגנינות זה כמו שנתבאר שם. ועתה הוסיף שנית ידו במה שיצוה לו על מצות המילה כי הוא דבר אשר לא יגזור עליו ההקש השכלי כלל וכ״ש במה שישלש לו מענין העקידה כי יהיה בבחינת השכל האנושי סכלות גמורה כמו שיבא שם. כי כל זה מה שקיים היות העולם מחודש ברצון מוחלט והיות היכולת בידו ית׳ להטיב ולהרע לאדם על פי מדותיו כפי מה שיתחייב מהשמע אליו או עבור על רצונו כי הדעת הזה הוא שיתמים את האדם עם אלהיו וזולתו אי אפשר להשתלם והוא מה שאמר לו עכשו אני אל שדי התהלך לפני שהוא שם מורה על המכון כי שדי מצאנוהו שגיא כח על המערכות הטבעיות לחונן ולרחם כאומרו ואל שדי יתן לכם רחמים כו׳ (בראשית מ״ג:י״ד). אני אל שדי פרה ורבה כו׳ (בראשית ל״ה:י״א). והוא טעם וארא אל אברהם כו׳ באל שדי (שמות ו׳:ג׳). כי בשם זה הצילם והיה עמם בכל אשר התהלכו עם שהיו נסיהם נסתרים כמו שכתב הרמב״ן ז״ל שם. וגם ליסר ולהעניש. כי חצי שדי עמדי (איוב ו׳:ד׳). ושדי הרע לי (רות א׳:כ״א) וזולתם מזה ומזה. והכוונה תדע שאני אל שדי לכן התהלך לפני ותתנהג לפני הישרתי והיה תמים עמי ואל תתחכם יותר להשען על חכמתך ולסמוך על חקירתך כמו שבא טעם זה בשער הקודם.
(ב-ג) ואתנה בריתי ביני ובינך כו׳ – [ו] והנה באמת לפי שבאו בכאן פנים חדשות ויתרון מעלה במעלות הנבואה וחסרון ערלתו איננו מניח לו לעמוד בפני שכינה בהשגה זו כמו בראשונות נאמר ויפול אברהם על פניו שתי פעמים בתחלה ובסוף כמו שיראה כי נכנע ונרתע מפני הכבוד הגדול אשר לא היתה כזאת אתמול שלשום. או שנאמר שנפל כן בכל פעם אלא שנאמר כאן לסמוך מה שנזכר אחרי המולו וירא אליו ה׳ כו׳ והוא יושב. כמו שבא ויבא.
ובמדרש (בראשית רבה מ״ז) רבי פנחס בשם רבי לוי אומר שתי פעמים נפל אברהם על פניו וכנגדן נטלה מילה מבניו אחת במצרים ואחת במדבר. במצרים בא משה ומלן. במדבר בא יהושע ומלן. הנה הורו שהנפילה סימן ורמז להעדר המילה. שלא נזכר נפילה אלא כנגד הפעמים שבטלה מישראל ונסתלקה שכינה עד שמלו והוא נכון.
(ד) ולזה מה שחזר לדבר אתו בשובה ונחת וא״ל אני הנה בריתי אתך כו׳ – [ז] ירצה אני הנה יש לי ברית אתך ממראת בין הבתרים [ח] ובעבור הברית ההיא תהי׳ לאב המון גוים בלי ספק כמו שהבטחתיך שם. (ה) אמנם עכשו בגדולה מזו אני בא אליך ומעלה יתירה ממנה אני מבשרך וזהו לא יקרא עוד את שמך אברם כו׳ – כי מעתה תהפך לאיש אחר במעלה וכבוד. (ו) [ט] ואפשר ששם הש״י בפי הבריות לסימן והנכון כי משם למד מה שנעתק משם אחר המילה ארצה הנגב כמו שיבא שם. ועכ״פ זה השנוי יורה על תוספת הגדול׳ מבראשונה שנאמר והפרתי אותך במאד מאד ממה שהיה בברית הראשונה ולא תהי׳ לאב המון לבד אבל נתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו – [טו] ולזה מה שנ׳ בישמעאל שנים עשר נשיאים יוליד – לומר שלא היו בהם נושאים הוד מלכות כמו שהיה בזרע יצחק. (ז-ח) [ז] והקימותי את בריתי אתך מחדש לא כברית הראשונ׳ אשר היתה ביני וביניך לבד אבל זאת תהיה ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית. עולם לא לבד לענינים הזמניים כי אם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך כי זה יהי׳ באמת השלמות הנפשיי. אמנם לא יהי׳ זה חסר מהטובות הזמניות עד שיהי׳ הגדלת השם בלי מתנה חשובה כמנהג מלכי האדמה שמגדילין שם השרים מבלי שום מתנה אחרת אבל לך יהיה גדולה עם מתנה ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך כו׳. ומ״מ שנוי השם הזה הוא צורך המילה אשר יצוהו כי בשתים יתחתן לו היום להיות לפניו גר צדק באמת. והנה המעלות האחרונות פוסלות את הראשונות בלי ספק. כי השם הראשון היה שם ערליותו ואין ראוי לזכרו עתה.
[ט] ולזה היה הקורא אותו בו עובר בלאו ועשה (ברכות י״ג.) מה שאינו כן ביעקב שעם ששם ישראל היה עקר לא נעקר הראשון ממקומו כי שניהם כאחד טובים ושוים ביהדות אלא שהשני מורה על השררה הנוספת כמו שיבא במקומו.
(ט) ואולם אחר שהקדים לו את כל זה בא להודיעו מהות הברית שזכר וכלל בהודעתו כל התועלות ההנה אשר זכרנו. והנה על תועלת הקדימה בה מזמנו שעליה אמרו שלא נתלה לו למשה עליה כו׳. אמר ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך כו׳ – [י] ירצה ואתה בעצמך אע״פ שזקנת ושבת תשמור את הברית הזאת כדי שיהי׳ התקון מוטבע בזרע הבא אחריך לדורותם. (י) ובאומרו זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם כו׳ המול לכם כל זכר – הודיעו מהות הברית ההיא שהוא להסיר הערלה ההיא אשר בזכרות אשר היותר ידוע מענינה הוא החליש כח התאוה אל פעולתו המיוחדת ואל שאר הענינים החמריים שהוא דחיית השבת החמורה ברמזינו. (יא) ובאומרו ונמלתם את בשר ערלתכם כוון להודיע גנאי הערלה בשהיא מום באדם ודבר חרפה להסירו מפאת גויתו וכמה שכתב מאוסה ערלה כו׳. ושאברהם לא נשלם עד שנמול ונקרא תמים כלומר מבלי מום.
ובאומרו והיה לאות ביני וביניכם כוון לומר כי במה שיסורו הגנאי הזה מהם ימשך להם תועלת שני שהסרתו ע״פ מצותו יהי׳ לאות זכות בנו כאחת המצות הנתונות בברית התורה והמצוה. שבבחינה זו אמר שאלמלא היא לא נבראו שמים וארץ.
(יב) ובאומרו ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר כו׳ – כון אל כוללת תועלתה אשר בתקונה יתוקן הדבור והשמיעה והמחשבה ומשם כל הכחות הטבעיות. הנרמזים יפה בכל יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא והוא מה שנאמר עליה שהיא שקולה כנגד כל המצות. (יג) ובאומרו והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם כוון אל תועלת האהבה ותיווך הבראת המוטבע בין כורת הברית הזאת עד שתהיה בין מקיימיה תמיד ברית שלום לעולם כי זה נרמז באומרו שנכרתו עליה י״ג בריתות. (יד) ובאומרו וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו כו׳ – כוון אל התועלת המגיע ממנה בהרחיק הנזק המגיע לבעלי הערלה מערלתם מהאיכול והנגעים עד כי יקרה להם כי אשר לא ימול לשם רפואה ונכרת מעמיו בלא עתו כי על זה אמרנו שנדחה כאומרם שדוחה את הנגעים. ולזה הועד הכנת הגופיי והנפשיי על המילה דתרויהו איתינהו בלי ספק דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה משני העמים אשר בשני העולמות. והנה בזה הושלמו כל החמשה תועלות הנזכרות והלשון מתישב בהם יפה. (טו) אמנם אחרי הודיעו את כל אלה חזר הדבור אליו באותה מדה עצמה ואמר לו כי כל הטוב ההוא הנוסף עליו מעתה יהיה בשיתוף אשתו הצדקת שאף היא עתידה להתחדש כמותו ושלזה לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה כי מיד עולה היא עמך בגדולה כמו שקרה לאחד מהנסיכים להקימותו למלך שקמה אשתו עמו לשתקרא מלכה מה שלא יהיה כן בהשתרר האשה בעד עצמה אם קרה שהיה כן הנה מצינו שאמר הנביא ואקרב אל הנביאה (ישעיהו ח׳:ג׳) ולא נמצא שיקרא בעל חולדה הנביאה ונזכר זולתה נביא.
ובמדרש (בראשית רבה מ״ז) לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. כתיב אשת חיל עטרת בעלה (משלי י״ב:ד׳). א״ר אחא בעלה מתעטר בה והיא אינה מתעטרת בבעלה. והכוונה כי האיש הוא עצם הזווג ועקרו אמנם האשה כלי צריך לגמר תקונו וכשהיא הגונה חוייב מה שאמר הכתוב כי בגדולת האיש תגדל העטרה מעצמה. מה שלא היתה כן אם היתה היא משתררת לפי שאין האיש נמשך עמה עד שתהיה היא העקר והוא העטרה שיתגדל עמה. והוא עצמו מה שרצינו עם היות כי לכאורה נראה ההפך מדבריהם.
(טז) וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן והיתה לגוים כו׳ – הודיעו שאותם ההבטחות המיוחדות אשר הזכיר למעלה מתוספת הזרע בהוד מלכות לא יהיו אלא ממנה. (יז) ויפול אברהם על פניו – כבר פירשנו הסבה יפה.
ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה כו׳ – אם באנו בעקבות הראשונים להפריש בין צחוק לצחוק אולי אמציא קצת טעם לדבריהם ממה שאמר הלבן ולא אמר הבן מאה שנה יוליד וגם ממה שאמר לו ישמעאל יחיה לפניך ומאן אמר לו שימות אלא שיראה כמודה על רוב הטובה והוא שמחכה ואמר האם כבר היה אפשר להוליד לבן מאה שנה זרע רב ע״י ישמעאל בני לקיים מה שנאמר אב המון גוים נתתיך למה זה מצאתי חן בגדולות ונפלאות מהמנהג הטבעי עד ששרה בת תשעים שנה תלד שמא הוא ידוע לפניו שישמעאל לא יחיה ולא יאריך ימים ולזה הוצרך לבקש ממקום אחר [יז] ולזה אמר לו ישמעאל יחיה לפניך. אבל שרה היא בעצמה פירשה דבריה שהיה הדבר זר ונפלא בעיניה כמו שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה כו׳ (בראשית י״ח:י״ב).
אמנם לדעתי אין לדחוק בכל זה רק שיפורשו הכתובים כפשטן ובדבר הזה נמצא בו ג״כ ע״ה שמץ עון ומיעוט אמונה על דרך שאמר משה רבינו ע״ה הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם (במדבר י״א:כ״ב) כפי דעת המדרשים (תנחומא פ׳ ואתחנן) היה לו להוכיחו בפניו אלא שהיום ההוא יום בשורה הוא לא יום תוכחה ופקודת עון כי בו נתנה לו מצוה רבה של מילה לו ולבניו אחריו לדורותם שהיא שקולה כנגד יום מתן תורה. ואמרו חכמינו ז״ל (שבת ק״ל.) מצוה שקבלוה ישראל בשמחה דכתיב שש אנכי על אמרתך (תהלים קי״ט:קס״ב) וכבר אירע כענין הזה ביום מתן תורה עצמו שנאמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו (שמות כ״ד:י״א). ואז״ל מכלל דהוו בני שליחות יד אלא כדי שלא לערבב שמחתם וסלקה ליום אחר כו׳ (ויקרא רבה כ׳).
[יב] וכן הדבר בכאן בשוה כי לא רצה הש״י להעציבו ולהחרידו בדברי תוכחות ביום חתונתו ושמרו לו ליום ג׳ למילתו יום פקודת שרה כי גלוי ידוע לפניו כי כמקרה הזקן גם היא יקרה ודי לו אז גערה במבין במה שהוכיחה על ידו כמו שנאמר ויאמר י״י אל אברהם למה זה צחקה כו׳. היפלא מי״י כו׳ (בראשית י״ח:י״ד). ובלאו הכי למה לא יוכיחה על פניה בינו לבינה והלא גערה בפני בעלה בדבר יותר מגונה ממה שאמרו שנזהר בחלוף הדברים מפני דרכי שלום (ב״מ פ״ז.) וזו היא דרך ישרה וסלולה נדחו בה כמה ספקות משתי פרשיות אלו. הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד בשער הבא אחרי זה ב״ה.
[יג] והנה לפ״ז תהיה הכוונה הלבן מאה שנה יולד ויסבול זה טבע המציאות ואם שרה הבת תשעים שנה תלד שהוא יותר רחוק ונפלא והן הנה דברי עצמה אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדוני זקן (בראשית י״ח:י״ב).
(יט) והיתה תשובתו יתב׳ אבל שרה אשתך יולדת לך בן כי היא ראויה שתשתתף בטובות הגדולות שהבטחתיך והזרע ההוא ששמתיהו בעל בריתי לדורות עולם היא אמו.
וקראת את שמו יצחק – [יב] לזכרון שצחקת עליו להיות דבר נפלא בעיניך וזו היא תחלת תוכחה.
(כ) ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו – בשתהיה אב המון גוים ושנים עשר נשיאים יוליד כמו שאמרנו. אמנם את בריתי החדש אקים את יצחק אשר תלד לך שרה כו׳. (כב) [טז] ויכל לדבר אתו כו׳ – זה יורה הוראה גמורה מה שאמרנו מהיות זאת הנבואה ממדרגה עליונה מהראשונות אשר לא נזכר כן בהם כי זה היה גלוי שכינה כמנהג הנביאים הגמורים וכמו שהיה לו אחרי כן רק שהפעם הזאת נפל על פניו ואחרי כן לא נפל כמו שאמרנו פעמים, וכן נאמר להלן וילך י״י כאשר כלה לדבר (בראשית י״ח:ל״ג) כמו שאמרנו ולזה היה מהירות אברהם אבינו לעשות אותה בעצם היום ההוא כי בהרגישו תוספת המעלה והחסרון אשר הוא עומד עליו אצלה לא איחר הזקן אפילו רגע אחד. ועם זה נתבאר שהספור הזה מכלל סדרי בראשית הוא כי עד הנה לא נשלמה תמונת האדם ולא נגמרה עשייתו לעשותו הגון להוליד זרע כשר. ועם נברא יהלל יה. וכמו שאמר רבי ברכיה ואשימך ואתנך לגוי גדול לא נאמר אלא ואעשך כשאני בוראך בריאה חדשה תהיה פרה ורבה (בראשית רבה ל״ט) וכבר היה הברית הזאת בקשתו של אברהם אבינו וזרעו אחריו תקון מוסיף על ברית הקשת הנתן לנח על קיום העולם בכללו כמו שהיה ברית הקשת ההוא תקון נוסף על ברית העולם אשר עליו נאמר לנח והקימותי את בריתי אתך (בראשית ו׳:י״ח) כי הוא אשר בו שם גבול לים כמו שפירשנו שם. ועל בריתות אלו אמר ירמי׳ כה אמר ה׳ נותן שמש לאור יומם חקות ירח וככבים כו׳ אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה׳ גם זרע ישראל כו׳ (ירמיהו ל״א:ל״ה). והנה על חק הבריאה הראשונה אמר נותן שמש לאור יומם חקות ירח וככבים לאור לילה כי הם עקר הבריאות הראשונות אשר נתן להם חק וטבע קיים ועל הבריאה השנייה הנעשית בימי נח על הדרך שזכרנו אמר רגע הים ויהמו גליו (ירמיהו ל״א:ל״ד) כי בצאת טבע המים מגבולו היה הענין הנפלא ההוא אשר בעבורו הוטבע באדם טבע יותר נכון ומזג חדש, ואמר כי כאשר לא ימושו שני החקים והבריתות האלה מלפניו מהיות כל אחד מהם מעמיד ומקיים המכוון ממנו כן יהיה ענין הברית השלישי הזה אשר כרת עמם להיות לו לעם והוא יהיה להם לאלהים קיים לעולם ולא ישבתו מהיות גוי מסויים בעולם כל הימים כי לא יספיקו חטאתם מעתה להשליכם כלה מעל פניו והוא אשר אמר אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל נאם ה׳ (ירמיהו ל״א:ל״ה). ירצה כמו שהשמים והארץ ואם הם בעלי תכלית ושיעור כמו שבא המופת על המנע מציאות גשם בלתי ב״ת אמנם אין ממנהגם וטבעם להיות נמדדים ומשוערים בפועל משום מודד ומשער בעולם כן אע״פ שטבעם לא ימנעם מחטוא לגמרי שכבר נשארו בבחירתם ובאפשרותם לחטוא אבל כבר תהיה נטייתם במעשיהם על אופן שתתכן להם המחילה אחרי התוכחות והייסורין באופן שלא אמאס ולא תגעל נפשי אותם על כל אשר עשו והוא ממש ענין ברית הקשת אלא שהוא בתוספת טובה וקורבה אל האלהים עד יבא ויגיע הייעוד הנאמן שייעד אדון הנביאים, והביאך ה׳ אלהיך אל הארץ כו׳. ומל ה׳ אלהיך את לבבך כו׳ (דברים ל׳:ו׳). כי אז תהיה הנטייה אל הטוב בכח חזק כאלו סרה הבחירה מהרע לגמרי וזה לפי שהתקון יהיה במקום הצורך עצמו ולא יגיע אליו על דרך ההמשך מאחר כמו שאמרו מהיכן ימול כו׳, ונאמן הוא בעל מלאכתנו שיקיים לנו דברו הטוב וזהו מה שרצינו בזה החלק מהספור. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×